- נאום אורנה ברד באירוע למשפחת סלומון בפ"ת

כבוד ראש העיר, אורחים נכבדים, בני משפחה יקרים,

אין מילים לתאר כמה מרגש מפגש זה לציון 200 שנה למשפחת סלומון בא"י דווקא כאן בפ"ת -סבתי ציפורה לוין שהיתה בתו הצעירה של יואל משה סלומון נולדה כאן בפ"ת. כאן גדלה, שאבה מים מהבאר, לשה את הבצק עם אמה פרומה וכאן חלתה בקדחת. אני זוכרת כילדה את סבתא יושבת ליד הרדיו ומזילה דמעות לשמע הבלדה על יואל משה סלומון בפעם הראשונה. אחיה של ציפורה, מרדכי ואריה לייב חיו כל חייהם בפ"ת והיו בעלי פרדסים. כשדוד בן גוריון הגיע ארצה הוא עבד כפועל בפרדס של מרדכי סלומון. לימים קשר נוסף של המשפחה לפ"ת – אחיה הנוסף של סבתי חיים סלומון וגיסו סבי משה גוטל לוין פתחו כאן את מפעל התרופות הראשון שלהם – אסיא, שלימים הפך לחברת "טבע".

אבל כמובן הזכות הגדולה שלנו היא היותנו צאצאיו של יואל משה סלומון שהגשים את חלום ההתיישבות החקלאית היהודית בא"י, בהקימו את אם המושבות פ"ת יחד עם חבריו הטובים והנאמנים. החלום היה חלומו של אביו מרדכי סלומון צורף שחזה את רעיון החקלאות היהודית אך לא זכה להגשימה. בנו יואל הוא שהפך את החלום למציאות.

דברים אלה היו ידועים לי מאז ילדותי, אך חלקים רבים של ההסטוריה המשפחתית לא היו ידועים לי.

לפני כשלוש שנים הגעתי ארצה אחר העדרות של 35 שנה. אולי מתוך הצורך שלי להתחבר עם השרשים שלי בארץ התחלתי בתחקיר תולדות המשפחה. הספר "שלשה דורות ביישוב" ספרו הנפלא של אחי סבתי מרדכי סלומון, פתח בפני עולמות עשירים של הסטוריה. ואז גיליתי את התאריך החשוב - הגעת ראשון המשפחה לא"י , סבו של יואל משה סלומון, רייב אברהם שלמה זלמן צורף, לעכו מליטא , ביום הושענה רבה בשנת תקע"ב, 1811.

. מיד גמלה בי ההחלטה לציין תאריך חשוב זה על מנת שדמותו הנשכחת של זלמן צורף תקבל את ההכרה המגיעה לו. חשיבותו של האדם המופלא הזה היא הרבה מעבר לחשיבות משפחתית בלבד. אנו רואים בו כאחד מאבני היסוד של היישוב הישן,. על פעלו הרב הוא שילם בחייו –ב 1951 נרצח זלמן צורף בידי מתנקש ערבי. כמאה שנה אח"כ מדינת ישראל הכירה בו כקרבן פעולות האיבה הראשון שלה.

ורוחו של זלמן צורף היא שהפעימה את צאצאיו לדורותיהם. הבלדה על יואל משה סלומון סיפרה שבאותו לילה גורלי צמחו ליואל כנפיים של ציפור. אין ספק שזאת מטפורה נפלאה לתכונתו המאפיינת ביותר - המעוף שהיה לו , אותו ירש מסבו.

ובעקבות ההחלטה לחגוג את שנת המאתיים של היותנו כאן התארגנה וועדה של כ 15 בני משפחה ובמשך כשנתים ימים עבדנו על הנושא עם הוועדה ובמיוחד עם עמרי ליאור הבמאי, הצלם, והעורך שלנו שהיה יד ימיני בכל שלבי ההכנה והביצוע של האירועים השונים, שהעיקרי בינהם התקיים ב26 אוקטובר 2011 בנוכחות 900 בני משפחה."

רגעים מתסכלים עברו עלי במשך ההכנות בשנתים האחרונות אך בעיקר רגעים מרגשים במיוחד, מהיפים בחיי. הכרתי קרובים חדשים נפלאים. את עמי איקן מעצב התערוכה, את אמו יעל שבביתה ארכיון שלם של תולדות המשפחה . את רמי שלמון הזמר המקסים שהנעים לנו הערב את זמירותיו. ועוד רבים אחרים. מרגשים במיוחד היו המסמכים השונים שגיליתי. הפספורט הנפלא של זלמן צורף הנמצא בארכיון העיר ירושלים שיש בו יותר ממאה עשרים חותמות של מקומות בהם ביקר במסעותיו הרבים. הביקור בסדנת ההדפס ירושלים, ששם התגלתה לי מכונת הדפוס המקורית של יואל משה סלומון שבו נדפס ה"לבנון", העיתון העברי הראשון. רגע מרגש אחר היה כשאחת מקרובותי, קרן יניב, שמה בידי פנקס בכתב יד שהיא עצמה לא ידעה את מקורו, ובו גיליתי שירים מקוריים בכתב ידו של יואל משה סלומון עם חתימתו הדהויה.

חוויה אחרת היתה קריאת זכרונותיו של חיים סלומון בנו של יואל, וברצוני לספר לכם אנקדוטה אחת מתוך מסמך זה:: חיים סיפר כי בהיותו ילד קטן בנחלת שבעה, התחתן אחיו אריה לייב. בזמנו החתונות ארכו מספר ימים והילד הקטן הנרגש במעיל אדום זכר את האירוע כל חייו. והנה באמצע החינגא הגיע לביתם רוכב על סוסו. היה זה דוד גוטמן שהגיע מפ"ת. הוא ניגש ליואל משה והסביר לו שעליו לבוא עמו מיד לפ"ת שכן השלטונות הטורקיים מאיימים לפנות את היישוב בטענה שאינו חוקי. כשיואל משה החל להתכונן לצאת לדרך הזדעקה אשתו פרומה: אינך יכול לעזוב את חתונת בנך באמצע. אתה המארח וחובתך להישאר. ואז אחד האורחים הלא הוא יהושע שטמפפר בכבודו ובעצמו, התערב בשיחה: עליך לנסוע אמר ליואל משה. אל תדאגי פרומה אני מבטיח לך למלא את מקומו כמארח. וכך היה. יואל משה קפץ על סוסו והוא וגוטמן הגיעו בזמן לפ"ת ומנעו את פינוי היישוב שהיה אז בניצניו. ואילו שטמפפר אירח את אורחי החתונה כממלא מקום אבי החתן.

אכן במהלך הכנת אירועי המאתיים שנה עברו עלי חוויות שאין לתאר אותן. האירוע המרכזי באוקטובר היה מוצלח ביותר וכלל יום עיון בהנחיית גיסי פרופ שמעון שמיר ובו השתתפו 8 הסטוריונים בעלי שם, סיורים באתרים הרלוונטים למשפחה, התערוכה אותה אתם יכולים לראות כאן, ומופע ערב שכלל בין השאר הופעות מוסיקליות של בני משפחה בהנחייתו של יורם טהרלב. ובסיום הערב הוקרן הסרט אותו תראו מיד על חייו של זלמן צורף וצאצאיו. כיום, אנו שמחים להתארח במקומות שונים בארץ להצגת התערוכה שלנו ולהקרנת הסרט על חיי זלמן צורף וצאצאיו. אנו רואים בכך את צו ההסטוריה – להזכיר ולזכור את פעלם המדהים של בני היישוב הישן – ציונים אמיתיים עוד בטרם נולדה הציונות, בוני הארץ שנים רבות לפני העלייה שאנו מכנים אותה "העלייה הראשונה".

אני רוצה להודות בשם כל בני משפחת סלומון הרבים (יותר מ20,000) לעיריית פ"ת , למוניקה כהן, לנוני ודליה מארכיון העיר , לחני מהמוזיאון ובעיקר לנילי חי שהפכה את חלום האירוע בפ"ת למציאות. כמו כן תודתי לבני משפחתי שבזכות תרומותיהם הנדיבות נוצרה ההנצחה הנפלאה הזו. ותודה מיוחדת לרות חשין ולקרן ירושלים שנתנה לנו את חסותה.

כאמור בעוד מספר דקות נצפה בסרט שהכנו על זלמן צורף. הכנת הסרט ארכה כשנתיים. כל המקומות הנראים בסרט הם אותנטיים. בית הכנסת בליבורנו שנראה בקטע אנימציה, איננו קיים יותר לצערנו – הוא נחרב בידי הנאצים. האנימציה התבססה על שלוש תמונות סטיל קטנות מהתקופה. המסמכים המצולמים הם מסמכים מקוריים והאירועים המתוארים רובם ככולם הופיעו בספר "שלושה דורות ביישוב" . השחזור היחיד שנעשה הוא על הבתים שייחסנו לזלמן צורף שאינם קיימים יותר ואנו השתמשנו בחדרים משוחזרים במוזיאונים שונים בארץ.