- שרה ועו"ד יעקב סלומון

עו"ד יעקב סלומון (1905-1980), יליד ירושלים ודור חמישי בארץ, הוא נצר למשפחת סלומון.
יעקב סלומון הוא בנם של חיים וחנה סלומון ( אח לנחמן סלומון ז"ל, אברהם שלמון ז"ל ונעמי סלומון תבדל"א) ונכדו של יואל משה סלומון. הוא נולד ב"נחלת שבעה" , ילדותו ונעוריו עברו עליו בירושלים. יעקב סלומון היה בוגר אחד המחזורים הראשונים של הגימנסיה העברית בירושלים.

עו"ד סלומון רכש את השכלתו המשפטית באנגליה: תואר ראשון (L.L.B) מאוניברסיטת ליברפול, תואר שני (L.L.M) ותואר בריסטר (פרקליט) ב- Gray's Inn בלונדון. את לימודיו השלים בהצטיינות אך בחר לשוב ארצה ולהצטרף בשנת 1929 למשרד עו"ד של הארי סאקר בניהולו של עו"ד שלום הורוביץ. בשנת 1930 פתח בחיפה סניף של משרד זה ובשנת 1931, לאחר שנישא לבחירת לבו, שרה לבית פורמן, קבע בחיפה את ביתו ושם חי עד לפטירתו. לימים שונתה הבעלות על המשרד והוא קבל את שמו הקיים עד היום: משרד עורכי הדין "יעקב סלומון, ליפשיץ ושו"ת".

בשנים שקדמו להקמת המדינה, היה עו"ד סלומון פעיל בגאולת הקרקע, במיוחד באזור טבעון ומפרץ חיפה. הוא עסק במשפטים הקשורים בסכסוכי קרקעות, בכלל זה כיועצה המשפטי ופרקליטה של חברת פיק"א, מיסודו של הברון אדמונד דה רוטשילד. בה בעת שמש סנגור גם במשפטים פליליים. סגנון עבודתו התאפיין בעבודה מאומצת בהכנת החומר למשפט ובהגנה בלהט ובמסירות אין קץ על מרשיו. עו"ד סלומון היה קשור בפעילות ה"הגנה" ועסק בתיווך בינה לבין שלטונות המנדט הבריטי בא"י. בין פעילויותיו באותה תקופה: סיוע למנהיגי ההגנה והפלמ"ח שהושמו במעצר בעתלית ב"שבת השחורה" בשנת 1946 והבאה לשחרורם וכן סיוע לעצורי המחנות ברפיח ובלטרון - פעולות נועזות בתחכומן שדרשו לא מעט "חוצפה"; פעילות ענפה בעת מלחמת השחרור בחיפה, כאשר הוא מנהל את המשא ומתן לכניעת ערביי חיפה ועד לחתימה על הסכם הכניעה בהיכל עיריית חיפה באפריל 1948; פעולות מול הממשל הבריטי (גנרל מקמילן) בהקשר לפינוי מחנות העולים הבלתי לגאליים בקפריסין והבאת העולים ארצה ועוד.

עו"ד סלומון נודע כפרקליט בזכות כמה מהמשפטים הגדולים של המדינה הצעירה כגון "משפט סילבסטר" (נגד שני עובדי חברת החשמל הבריטיים שנאשמו בריגול נגד ישראל, אשר זוכו בעקבות ערעור בבג"ץ ); משפטו של איסר בארי (בית דין צבאי דחוף שמינה בארי הוציא להורג את מאיר טוביאנסקי שנחשד בריגול לטובת האויב); מתן הגנה משפטית ל"קצין הבכיר" בנימין גיבלי בהקשר ל"עסק הביש"( "הפרשה"); סנגורו של אל"מ יששכר שדמי בהקשר לאירועי כפר קאסם; סנגורו של פרופ' קורט סיטה, מדען בעל שם עולמי שנחשד בריגול בעת עבודתו בטכניון בחיפה ועוד. בעיצומה של מלחמת ששת הימים נקרא יעקב סלומון על ידי ממשלת ישראל לעמוד בראש המועצה הציבורית למלווה ביטחון ובתפקיד זה שימש כשמונה חודשים. במהלך פרק זמן זה גויסו יותר משלש מאות מיליון ל"י (סכום לא מבוטל באותם ימים).

עו"ד סלומון ישב בוועדות חקירה אחדות כגון ועדת החקירה בהקשר לביקורו של קאנצלר גרמניה קונרד אדנאוור וועדת החקירה בנושא חברת "נתיבי נפט". עו"ד סלומון עזב בשנות ה-60 את התחום הפלילי ועבר לעסוק בחוזים מסחריים ובקידום מפעלים כלכליים במפרץ חיפה. כמו כן, במהלך כל שנות פעילותו המשפטית, היה מעורב בעשייה ציבורית בחיפה אך מעולם לא היה חבר מפלגה ולא עסק ישירות בפוליטיקה. הוא נודע גם בזכות הפגנות יחיד שקיים מול משרדי הממשלה בחברת רעייתו שרה ובפרסום מודעות מחאה בעיתונות, לעתים בחרוזים, כמו בנושא לקיחת אחריות מיניסטריאלית ל"מחדל" שהוביל למלחמת יום הכיפורים בשנת 1973.

בערוב ימיו העלה על הכתב את זיכרונותיו, תוך פירוט חלק מן ההליכים המשפטיים שתוארו לעיל. ספרו "בדרכי שלי" בהוצאת עידנים, ידיעות אחרונות, יצא לאור זמן קצר לאחר פטירתו.

שרה (1907-2007) לבית פורמן, רעייתו של עו"ד יעקב סלומון, עלתה ארצה מארה"ב כמורה לאנגלית בסוף 1929 והצטרפה לסגל המורים בבית הספר אוולינה דה רוטשילד בירושלים. באותה עת היה מחסור במורים לאנגלית עקב המצב הביטחוני בא"י. כאשר עקרה עם בעלה יעקב לחיפה, נמנתה שרה סלומון על מייסדי ומקימי בית הספר "חוגים" שקלט באותה עת תלמידים פליטי רדיפות הנאצים לאחר עליית היטלר לשלטון. מאוחר יותר, במהלך מלחמת העולם השניה, עבדה כאחות מעשית בבית חולים בחיפה כחלק מן המאמץ המלחמתי של היישוב לצד הבריטים באותה עת. לאחר מכן ליוותה את פעילותו של בעלה, פעמים רבות בסתר, עת סייע לפעילי ההגנה והפלמ"ח במאבק בשלטון הבריטי. גם בשנים הבאות פעלה שרה סלומון לצדו של בעלה, כאוזן קשבת, כמארחת וכן כדמות ציבורית בזכות עצמה, בנוסף להיותה אם לשלש בנותיה. פעילותה הציבורית כללה סיוע בהקמת ארגון "אילנשי"ל" למען חולי מחלת הפוליו-שיתוק ילדים (לימים ארגון "איל"ן") וסיוע למסגרות חינוכיות של ילדים במצוקה כגון בית שבתי לוי בחיפה וכפר הילדים בכפר יחזקאל (בית זינגר).

לאחר שהתאלמנה, חזרה שרה סלומון להתגורר בירושלים ושם גם הלכה לעולמה, אך נקברה בחיפה לצד בעלה, יעקב סלומון.