- ישעיהו דב קרלין

 

ישעיהו דב ב"ר יחיאל קרלין , נשא לאישה את פרומה רייזל ויינברג, צאצאית של הראש"ז.

נולד במוסקבה בשנת 1879, גדל בשקלוב ובגיל 11 עלה עם סבו לירושלים, שם למד בת"ת ובישיבת "עץ חיים" שב"חורבת רבי יהודה חסיד". את הווי החיים בחצר ה'חורבה' אז תיאר ברשימות בשם 'חצר החורבה בימים ההם', שהתפרסמו בכתב העת 'ההד' ובספרו של שמחה מנדלבוים 'עשרה דורות בארץ ישראל'.

כשסיים את לימודיו נישא לפרומה. לבני הזוג נולדו שני ילדים: ימימה (ילידת 1899) נפטרה בגיל 11; ועמינדב ( 1901 – 1977). בני הזוג הקפידו לדבר עם ילדיהם בשפה העברית – דבר שהיה נדיר ביותר באותם ימים.

 

ישעיהו דב קרלין היה בין המורים העבריים הראשונים בארץ – הוא נשלח ללמד תקופות קצרות בבית הספר 'שערי תורה' ביפו, בקסטינה ואחר כך התיישב עם משפחתו במושבה זכרון יעקב, שם לימד כחמש עשרה שנים. בית הספר בזכרון יעקב היה בין הראשונים בארץ שבו הייתה שפת ההוראה עברית – ובכל המקצועות. ישעיהו דב קרלין השאיר אחריו מחברות הוראה ובהן מערכי השעורים והנושאים שלימד בכיתות השונות, וכן תקצירים של השתלמויות בטבע ובחקלאות שאהרון אהרונסון נתן למורים. בספר הזכרון לרגל יובל זכרון יעקב נכתב : "בית הספר הלך מחיל אל חיל. חבר מוריו הצטיין במסירותו ובשקידתו...והצליח להעמיד דור של תלמידים שבצאתם אל החיים היו לברכה. הלימודים כבר כולם בעברית...חבר המורים : ש. ברלס, זכריה שפירא, קרלין, בן-עמי, ציפרין המנהל וש. שבבו המורה לערבית." (ע' 317).

 

בשלהי מלחמת העולם הראשונה חזרה המשפחה לירושלים, שם פתח ישעיהו דב בית מסחר ספרים וכלי כתיבה בשותפות עם הלל קרוגליאקוב ביפו ועם בנימין גבריאלוביץ בחיפה; החנות שכנה בתחילה בצמוד לקיר החיצוני של החומה ליד שער יפו, אחר כך עברה ל'בנין הארמנים' ברחוב יפו (מול עירית ירושלים היום).

הוא היה חבר פעיל באגודת "בני ברית" ועד יום פטירתו מילא בה תפקידים ציבוריים שונים. הוא הותיר אחריו רשימות, פרוטוקולים ומכתבים שמתייחסים לאירועים שונים בחיי האגודה בירושלים.

בשנות הארבעים הצטרף לתנועה 'ברית שלום' (מיסודו של דר' י.ל. מאגנס) ויחד עם ידידו-שכנו, ר' בנימין, הביא לדפוס את כתב העת של התנועה "נר" (ירחון לבעיות ציבור ולהתקרבות יהודית ערבית על יסודות אמת ואהבה, שלום וצדק).

 

הוא הותיר אחריו רשימות בענייני דיומא, פרוטוקולים ומכתבים המתייחסים לפעילותו ב"בני ברית", מסמכים ומכתבים לעיתונות, וגם נמצאו מכתבים וגלויות שקיבל מבני משפחתו בשקלוב, בסמולנסק ובמוסקבה – עד שנת 1943.

 

הוא היה חבר ותיק בחוג "מקורות" שליד בית הספר 'תחכמוני' בירושלים, והיה הולך ברגל כל שבת להתפלל במניין בית הכנסת שם – עד שנתו האחרונה. כך כתב עליו מ. אילן, מנהל ביה"ס : "... משתתף פעיל בָּחוג מראשית יסודו. בצוותא זכה החוג לעבור על ספרי המחקר של חכמי ישראל בימי הביניים ולאחרונה על רובו של "יד החזקה", הוא משנה תורה לרמב"ם. זכורה לנו פרשנותו להלכות קדוש החדש שהאירה את עיני כולנו. זכרו לא ימוש מקרב מתפללי "תחכמוני" ודמותו האצילה תישאר לעד בקרב חברי חוג מקורות."

 

הלך לעולמו בשנת 1956.