- משה ופני (ופנירסקי)

משה ופני (ופנירסקי)
בן שרה ויואל ופנירסקי. נולד בתל אביב בי״ב באדר תרצ׳׳ו 1936
בגיל המש נכנס ללמוד בביה״ס הממ״ד בנוה שאנן שם היה מן התלמידים המובחרים. את השכלתו התיכונית קבל בגמנסיה ״ישורון" בפ״ת. אחר בחינות הבגרות התגיס לצבא ושרת כקשר בסיירת חיל השריון. בגמר השרות נכנס ללמוד פיזיוטרפיה. שם טיפל ועזר למאות משותקים וחולים. מקצוע הפיזיוטרפיה קסם לו מאד ועוד בשירות הסדיר תכנן משה את עתידו להשתלם במקצוע זה. לאחר מכן עבד בבי״ח תל השומר ואף עשה חיל כאשר קצינים ואישים רמי מעלה נזקקו לטיפולו.
לאחר שנתיים של למוד במסגרת בית החולים ״אסף הרופא״ נטש למודיו שם והחליט לשנות כוון ולעבור להוראה. במקצוע זה ראה את יעודו בחיים. תחילה עבד כסגן מנהל בי׳ס בבאר שבע. בשנת תשכ״ב נשא לאשה את בתיה בת ר׳ מרדכי סלומון (ה.2,1,ו,8). עם גמר קורס השתלמות למנהלים שנערכה באוניברסיטה העברית בירושלים
קבל את הנהלת ביה״ס ״מורשה״ ב״נוה יהושע״ ברמת גן, לו מסר את כל מרצו וכוחותיו עד הרגע שגויים. ביה״ס היה בצריף רעוע, מט לנפול שם דלף הגשם והכתה השמש. חלק מהכתות למדו בבית הכנסת, שהיה מרוחק מיתר הכיתות. לאחר שנתיים של בקשות, פגישות וריצות בלי סוף נבנה בנין לתפארת. הוא שם את הדגש על החינוך התורני ודאג שהתלמידים ירבו בלימוד הגמרא ובהכנתה. היה מחונן בהכרה עמוקה באמונתו וביראת שמים, פעימת לב לבורא עולם, ואמונת אומן לנצחון ישראל על ידו. גם בצה״ל הראה שקידה ואחריות לתפקידו, ומסירות עד קצה גבול האפשרות.
הוא היה מנומס, משכיל ואינטליגנטי,התמזגות של תמימות, טוב לב, פשטות וצדק עם חיוך תמידי, דואג ואוהב את כולם. מילדותו שאף רק לעזור: לסבתא, הוריו, אחותו, אחיינו וגם לאנשים זרים. כבר בגיל שבע השתתף במקהלת החזן דלין בביהכ״נ הגדול בתל אביב. היה מאד מוסיקלי.
במלחמת סיני נפגעה עינו מאבקת שרפה. אמו בקשה ממנו לשנות את כושרי בריאותו אך הוא התחמק בתירוץ של חסר זמן.
עם פרוץ מלחמת ששת בימים גויס לגדודו. הוא נשלח לסיני והשתתף בקרב נגד השריון המצרי מערבית לביר גפגפה. שם מצא את מותו.
נפטר ביום כ״ט אייר תשכ״ז (8.6.67). בן 31 היה במותו. השאיר אשה ושני ילדים