- הרב יצחק אביגדור אורנשטיין והרבנית מושקה ליבה אורנשטיין

הרב יצחק אביגדור אורנשטיין
בן הרב משה יהודה ליב ושושנה רייזל אורנשטיין. נולד בירושלים ביום ד׳ תמוז תרנ״ג 1893.
למד בישיבות ״אהל משה״ ו״ישיבת המצטיינים״. היה מראשוני מיסדיה של חברת ״הכפר העברי״ לשיכון
דתי לאומי באזור ירושלים. סידר את רכישת הקרקעות מידי בעלי הקרקעות הערבים, פיקח על עיבוד
התכניות וביצוע הבניה. אח״כ שימש בתפקידים שונים בהנהלת החברה והכפר, כמזכיר, כמנהל החשבונות,
הגזבר ויד ר ההנהלה. שנים אחדות היה ״מוכתר׳ הכפר ונציגו כלפי השלטונות. כן השתתף בגאולת
הקרקעות וביסוד השכונות סנהדריה ובית וגן בירושלים. היתה לו גם יד בגאולת קרקעות בכפר חיטיו וחלק
מאדמת ״נבי סמואל״. היה איש חב״ ד מובהק, מתנהג בחסידות, כותב עליה, שמח בשמחתה, כואב את
כאבה ומקובל על הבריות. פעל כמנהל כולל חב״ד ונציגו של הרבי מלובאוויטש וכמנהל ישיבת ״מדרש
שמואל׳. היה שקדן עצום בתורה. בעמדו על משמרתו ליד הכותל, היה מסיים את הש״ס במשך השנה.
בשנת ת״ש התמנה לרב מפקח הכותל המערבי ועבר לגור בעיר העתיקה. הוא ביקר ליד הכותל יום יום
ופקד את המקום גם בזמנים של סכנה. כתב ״יומן של הכותל׳ עד ליום האחרון שביקר בו{שבת ט״ז כסלו
תש״ח), ואח״כ המשיך לעקוב מרחוק אחר המצב שם.
משהחלו הקרבות של מלחמת השחרור וגברו התקפות הערבים בעיר העתיקה, נתרבו משימותיו לעזור
ולעודד את קיום הישוב היהודי בה ולגייס עזרה לבל יעזבו היהודים את הרובע. כשהידידים בעיר החדשה
הפצירו בו להשאר מהוץ לעיר העתיקה, השיב, שהוא מוכרח להשאר בעיר העתיקה מפני שתי סיבות: א. כדי
להציל את ספריו ואת כתבי היד היקרים של אבותיו ושלו. ב. הינו רואה עצמו מחויב להיות יחד עם
האוכלוסיה שנאבקה שם. לאחר מכן נתמנה מטעם מפקדת ההגנה למנהל האדמיניסטרציה האזרחית בעיר
העתיקה. הוא ניהל את הענינים ביד חזקה ובכושר רב ושקד על הפעלת כל אדם בתפקידו. התמיד בלהצו על
המוסדות המרכזיים שבעיר החדשה, שישלחו את הדרוש למחיה, מזון ודלק, באשר עליו היה עול כלכלת
אנשי המגן וכל הישוב האזרחי שברובע היהודי.
באחד הימים האחרונים לקיום הישוב היהודי בעיר העתיקה, בעת מילוי תפקידו, נפגע הוא ואשתו
בפגז אויב ושניהם מתו בו ביום.
נפטר ביום י״ד אייר תש״ח (23.5.1948). בן 55 היה במותו.

הרבנית מושקה ליבה אורנשטיין
בת הרב אשר יצחק וחיה בלומה ריקל וידמן. נולדה בירושלים בשנת תרנ״ז  1898.
בהליכותיה הצטיינה באצילות רוח, באופי איתן, באומץ לב בלתי מצוי ובנדיבות למופת. ביתה היה
פתוח לכל עני ומדוכא, ולא היתה שבת שלא היה אורח מיסב על שולחנה. ביהוד נתגלה אופיה משיצאה
עם ילדיה הפעוטים, בראש חדש מנחם אב תרפ״ה, ובאה הראשונה להשתכן בכפר העברי נוה יעקב,
כשבעה וחצי ק״מ מחוץ לירושלים בדרך לשכם, במקום שגם עוברי דרך יהודים לא היו מצויים ביותר.
נשאה את התלאות באורך רוח, ואף בעת מהומות תרפ״ט ותרצ״ו-צ״ט לא עזבה את ביתה, ששימש מרכז
ההגנה, והחזיקה מעמד באומץ על אף ההתקפות התדירות של הערבים.
בשנת ת״ש עברה לדור בעיר העתיקה, עקב עבודת בעלה כרב מפקד ליד הכותל המערבי, שם עזרה
לבעלה בפעולותיו לחיזוק הישוב הקטן ופעלה רבות לעזרת עניי העיר העתיקה.
כשפרצו המאורעות בחשון תש״ח עקב החלטת האו״ם על הקמת המדינה יהודית, שידלוה רבים לצאת
לעיר החדשה מפני הסכנה, אך היא דחתה את העצות הטובות ואף עודדה את יתר התושבים להחזיק
מעמד. בביתה שעל גבול הרובע הערבי נתנה בסיס קבוע לאנשי המגן, בישלה וכיבסה בשבילם ודאגה לכל
צרכיהם, ובצדק קראו לה ״אם החיילים״. אחרי שפוצץ ביתה בידי האויב, השיגה דירה אחרת, ריהטה אותה
מחדש ואף התקינה בה מים וחשמל, ובכך הפגינה את אמונתה בנצחון ישראל ולא יצאה לעיר החדשה.
באחד הימים האחרונים לקיום הישוב היהודי בעיר העתיקה, בעת מילוי תפקידה, נפגעה היא ובעלה
בפגז אויב ושניהם מתו בו ביום.
נפטרה ביום י״ ד אייר תש״ח (23.5.1948). בת 51 היתה במותה.