- ברכה שטרייט

 

ביוגרפיה- ברכה שטרייט

 

ברכה שטרייט- בת מרדכי ודינה סלומון, נכדתו של יואל משה סלומון מייסד המושבה פתח תקווה- נולדה על האבניים בשכם בעזרת מיילדת ערביה בחג השבועות, שנת 1894. כל שנות חייה התגוררה בפתח תקווה, שם נפטרה מהתקף לב ב-2.6.1976

היא הייתה נערה יפהפייה, ברוכת כשרונות, התחנכה בבית הספר החקלאי לבנות (לימים בית ספר פיק"א) שנוסד על ידי הברון רוטשילד.. עד אחרית ימיה לא הפסיקה לקרוא וללמוד ולהרחיב דעתה, כי סברה שהאדם חייב להתפתח ולהתחדש בהתאם להתפתחות הדורות.

בהיותה בת 22 שנים נישאה לישעיהו, בכור האחים שטרייט, מי שיסד וניהל עד ליומו האחרון את בנק קופת מלווה חקלאית בפתח תקווה.

החתונה התקיימה ביפו ולא בפתח תקווה, והורי הכלה נעדרו ממנה מפני שהם התנגדו לכך שברכה תינשא לפני אחותה הבכירה חנה. נכחו בחופה עשרה אורחים, כולם סופרים (ביניהם ש"י עגנון ואשר ברש), ידידי האחים. את טכס הקידושין ערך הסופר אז"ר ( א.ז. רבינוביץ).

כעבור שנה לערך נולד בנם הבכור יעקב'לה. באותה תקופה- ימי מלחמת העולם הראשונה- גורשו תושבי פתח תקווה ממושבתם. ברכה וישעיהו נדדו עם תינוקם עד לחדרה, שם חיו בתנאי גלות קשים ביותר, אך הצליחו לשרוד. הילד נולד כנראה עם מום בלב, והוא לא האריך ימים. בהיותו בן שנה וחצי, אחרי שכבר חזרו לפתח תקווה, הוא נפטר בזרועות אמו. ברכה זכרה אותו והתאבלה עליו כל חייה.. אחרי כן נולדו לברכה ולישעיהו עוד ארבעה ילדים: יעקב (קובי), ניצה, צבייה וחגית (הציירת חגית לאלו).

.

ברכה הייתה אשת חייל. הצורך להתפתח ולצעוד יחד עם הקדמה אפיין את עשייתה ובנוסף להיותה עקרת בית למופת, עסקה בכישרון רב בציור, רקמה וסריגה. .. היא הייתה בין הראשונות במושבה, שרכשה למשפחתה רדיו, פריג'ידר, תנור בישול ואפייה ועוד אביזרים מודרניים, שהיו נדירים ויקרים באותם ימים. הבית היה שוקק חיים ופתוח לכל דכפין ובין השאר התארחו בו, עד שהסתדרו במגורים ובעבודה, חלוצים וחלוצות בני משפחה שהגיעו מן הגולה. לאחר תום מלחמת העולם השנייה, קלטה המשפחה קרובי משפחה, פליטי שואה וניצוליה, שהתקבלו בחום ובאהבה, לפעמים למשך חודשים. גם ידידים וחברים בני הארץ, שנזקקו לעזרה או שבאו כדי לבלות, לא נעדרו מהבית.

עד לימיה האחרונים, כשכבר הייתה חולה וחלושה, נשארה ברכה מארחת למופת, וביתה היה ונשאר מקום הבילוי העיקרי של ידידיה וידידותיה.

למרות עיסוקיה ה"ביתיים" הרבים, הקדישה ברכה את מירב עתותיה לעבודה הציבורית. היא הייתה פעילה מאד בויצ"ו בעיקר בתחום של עזרה למשפחות דלות אמצעים. יחד עם חברות נוספות יסדה מפעל הזנה: ארוחות צהריים שניתנו בחינם לילדי עניים מייד לאחר יום הלימודים בבית הספר. נוסף לכך ארגנה מדי פעם איסוף בגדים ממשפחות אמידות וחלוקתם לנצרכים.

עיקר פעילותה הציבורית הוקדשה למלחמה למען שוויון זכויות לנשים. תמיד טענה שהנשים מקופחות ושחייבים להעניק להן זכויות שוות לאלה של הגברים. היא הייתה בין מייסדות התנועה לשוויון זכויות נשים, השתתפה באסיפות הארציות של התנועה ונשאה נאומים נלהבים על מנת לשכנע את הלבבות לשינוי (יותר נכון לומר: למהפך) הנדרש בגישה לנשים. בהופעת יחיד בכיכר המייסדים בפתח- תקווה, עמדה במרפסת הביתן הקטן שנמצא בלב הגן, וטענה בחום רב כי לנשים מגיעות כל הזכויות כמו לגברים, שעל כן הן מוכשרות ונבונות ומשכילות לא פחות מהם ומסוגלות לבצע כל משימה.

כשהתקיימו באותו זמן בחירות בפתח- תקווה, התאחדו התנועה לשווי זכויות וויצ"ו והקימו רשימה עצמאית. שמה של ברכה שטרייט היה בין השמות הראשונים באותה רשימה. עם זאת לא זכתה רשימה זו אפילו למנדט אחד במועצה.

רק בבחירות שהתקיימו כארבע שנים לאחר מכן נכנסה אישה אחת מטעם ויצ"ו כחברה שוות זכויות למועצת העיר.

ברכה שטרייט וחברותיה למאבק לשיוויון זכויות נשים היו ה"סנוניות הראשונות" שהפתיעו את החברה השמרנית של הימים ההם ברעיונותיהן המהפכניים ובתביעותיהן הלכאורה בלתי מתקבלות על הדעת.

יהי זכרה ברוך.