- מרדכי צורף סלומון

 

מרדכי צורף סלומון היה ראשון הדורות שהשתמש בשם סלומון במקום זלמן, אולי כדי להשתלב בקהילה היהודית דאז עם הרוב הגדול הספרדי. הוא הקדיש את חייו בפיתוח מקורות עבודה חדשנים לאותה תקופה. מאמציו הראשונים הוקדשו לפיתוח חקלאות יהודית ובגיל 26 הוא חכר אדמה חקלאית בקרבת ירושלים מערבי עשיר בשם מנצור. כשהניסיון עם מנצור נכשל מרדכי לא ויתר ומצא שטח חקלאי אחר במרחק מספר שעות הליכה מירושלים בכפר גזזה. כאן המקום היה פורה ונוח לגידולים חקלאים ולגידולי בקר.

מרדכי פנה אל משה מונטיפיורי בבקשה לעזרה ברכישת המקום. הוא שלח למונטיפיורי הצעה מגובשת הכוללת תוכניות מפורטות ליישוב חדש, יישוב חקלאי יהודי האמור לכלול כמאה מתיישבים. המכתב כלל גם את פירוט העלויות הצפויות. מכתב זה הוא מסמך כה מרשים אשר מהווה למעשה אבן יסוד לכל רעיון ההתיישבות החקלאית בארץ.

אמנם מונטיפיורי התרשם מאוד ממכתבו של מרדכי אך סרב להיענות לבקשתו כיוון שרבים ממנהיגי הקהילה ראו ברעיון זה את חילול השם וסכנת נפשות ושלחו אל הנדיב את התנגדותם הנמרצת.

מרדכי פנה לתחומים אחרים וזנח את רעיון הישוב החקלאי. ממשיכו, בנו יואל משה סלומון הוא שיגשים לימים את חלום אביו שלא התגשם בחייו.

מרדכי נסע לאנגליה וניסה לגייס את מונטיפיורי והברון רוטשילד להירתם לטובת הקמת מפעל אריגה בארץ ישראל, ושוב לא קיבל מרדכי את התמיכה המיוחלת. אך הזרע הוטמן ושנים מאוחר יותר מונטיפיורי יקים את מפעל האריגה הראשון בירושלים ואח"כ גם קנה את הפרדס הראשון ביפו.

בבגרותו, מרדכי הקדיש את חייו להגשמת חלום אביו – בניית בית הכנסת הגדול בחצר החורבה. הוא פעל במקביל בשני מישורים שונים: השגת פירמן חדש (רישיון הבנייה) משלטונות תורכיה וגיוס כספים מקהילות אירופה.

מרדכי נסע לתורכיה, ניהל משא ומתן עם השלטונות במשך שנה תמימה, ולאחר הצטרפותם של מונטיפיורי והלורד נאפייר, הקונסול הבריטי באיסטנבול, למאבק, התקבל הפירמן החדש ושוב נפתחה הדלת לבניין החורבה. מרדכי נרתם לגיוס הכספים למטרה זו ובילה שמונה שנים באירופה. הוא זכה לחזור ארצה ולראות את חלומו של אביו מתגשם.

מרדכי המשיך בפעילותו הענפה למען הקהילה ויזם והקים את ישיבת הר ציון. כמו כן רכש מטע תאנים וכרם ענבים בבית חנינאליד ירושלים. בנוסף רכש מרדכי שטח אדמה בתוך העיר העתיקה אשר לאחר מותו ישמש לבניית "בתי מחסה".

בסוף שנת תרכ"ה, פקדה את העיר ירושלים מגפת כולרה נוראה אשר גבתה מאות קורבנות וביניהם מרדכי ואשתו חעסע. שניהם נפטרו בחשוון תרכ"ו. (1865)

אישיותו של מרדכי צורף:

כאביו לפניו הקדיש מרדכי את חייו למען עמו וקהילתו. גם הוא היה איש חזון, אם כי תכניותיו לא תמיד צלחו בידיו. ואולם חזונו היה כה מרחיק לכת עד כי עלינו להכיר בו כציוני חלוצי בטרם זמנו, בטרם נולדה התנועה הציונית. אומץ ליבו ונחישותו הוליכו אותו לחלום על מקומות שעד אז לא העז איש להגיע אליהם, ואם לא עלה דבר בידו מיד המשיך ובחר בכיוון חדשני אחר.

י' לוכמן כתב ב 'הארץ' בשנת תרצ"ה:

"ירושלים היא מולדת התאחזותנו בקרקע, כאן קמו החולמים הראשונים של הישוב לרעיון זה וכאן ראשית הפעולה להגשמת החלום.... בצד ירושלים הענייה והנרדמת באה גם ירושלים אחרת לגמרי, הלוחמת בעד התחדשות והבראה לאומית, המניחה יסוד למפעל דורות....ההתחלה נעשתה עוד לפני מאה שנה והעושה היה ר' מרדכי סלומון, אביו של יואל מושה סלומון"...