- "נחלת שבעה" שירו של יהודה עמיחי

שבעה בתי שיר לנחלת שבעה

מאת יהודה עמיחי

 

בית ראשון

לפעמים מוציאים ישן בפני חדש

ולפעמים חדש בפני ישן

אבל כאן נשאר הישן עם החדש

כמו משפחה שהחליטה

סבא לא ילך לבית זקנים

סבא נשאר אתנו.

 

בית שני

נחלת שבעה, נשארת אתנו בירושלים החדשה,

לא הורסים ולא הופכים אותה למוזיאון

פתוח יום יום, מעשר עד ארבע

סגור ביום ג'

כאן תמיד פתוח!

וכל בני האדם שבאים לכאן,

הם גם מוצגים וגם מציגים,

וכולם לראווה לתאוות עיניים,

והכול מותר לאכול ולרעוש ולאהוב.

 

בית שלישי

נחלת שבעה, בין ככר ציון ובין ככר העצמאות,

רווח בין ציונות ובין עצמאות,

לשכיחת צרות של יום יום ושל היסטוריה,

חופשה קטנה מן הבעיות,

ושני רחובות מחזיקים אותה מכול צד,

רחוב שמאי ורחוב הלל,

ואפילו רחוב שמאי לא מחמיר כבית שמאי

אלא מקל כבית הלל,

עם בתי קפה ובתי קולנוע,

עם חנויות צעצועים ובגדים, וחיות בית ומשחקי מזל

 

בית רביעי.

נחלת שבעה, שבעה בני אדם שהיו לרחובות

ואפילו מי שלא יודע היסטוריה זוכר את שמותיהם

איש שחיבק אישה ברחוב ריבלין,

זוכר את ריבלין,

ואישה שיושבת עם אהוב לבה במסעדה

זוכרת את יואל סלומון,

ריבלין וסלומון זיכרונות ואהבה.

 

בית חמישי

נחלת שבעה, שבעה מופלאים כמו מסרט ישן,

רחבו על סוסי חלום ושלפו אקדחי תקווה,

שלא דייקו - וחלקם החטיאו וחלקם פוגעים בנו עכשיו,

אחר מאה ועשרים שנה, והשאר לא יפגעו לעולם,

ויעופו השמימה כדרך התקוות.

 

בית ששי

נחלת שבעה, עכשיו נחלת אלפים שבאים הנה לשמוח

ירושלים צריכה כאלה בין קנאים קשים,

ובתי תפילה עשויים מאבן חמורה,

אפילו בתי כנסת שבה שמחים יותר,

יפים יותר ומקושטים בחן,

בוטיקים שמימיים, דוכני ממתקים אלוהיים,

בגדי אופנה בשלל צבעים,

למלאכים של מעלה ולמלאכים של מטה,

כאן, בתוך ההיסטוריה הקשוחה,

מצווה לשכוח אותה!

 

בית מספר שבעה

נחלת שבעה, הלב הזקן של ירושלים החדשה,

לא לב מושתל ולא לב מלאכותי,

אלא לב זקן שפועם בחוזקה,

וכל הרגליים הצעירות שרצות ורוקדות,

הן קוצבי לב שלא יתנו לה למות,

עוד הרבה שנים טובות