- סיפור הפירמן של מוחמד עלי

בשנת תקצ"ו בעת שלטון מוחמד עלי בארץ ישראל ירד ר' זלמן צורף מצרימה. הוא היה נחוש להשיג ממוחמד עלי פירמן (היתר) שיאשר את שיקום "החורבה" ואת בניית בית הכנסת הגדול.

הזמן היה קצר והמשימה קשה. הוא ידע שאם יבוא כאדם פרטי, הסיכוי לקבלת האישורים יהיה קלוש ביותר, לכן נאלץ ר' זלמן לפנות אל הקונסולים של ממשלות אוסטריה ורוסיה. הוא בדה סיפור שהברון רוטשילד בכבודו ובעצמו תומך אישית בשיקום החורבה ומבקש את תמיכתם והמלצתם בפני מוחמד עלי.

מאחר והברון היה מקור הלוואות חשוב לצאר הרוסי וידידו האישי של הקיסר פרנץ יוזף, שמחו הקונסולים להיות לעזר ונתנו בידיו מכתבים אל מוחמד עלי.

בהגיע ר' זלמן צורף אל המושל מוחמד עלי, מצויד במכתבי ההמלצה, קיבלוהו בכבוד רב וללא עיכוב קיבל את הפירמן המיוחל שהוא האישור לשיקום החורבה.

 

ובעודו במצרים, שולח ר, זלמן מברק בהול אל אחד ממקורביו של הברון רוטשילד ומבקש ממנו שישיג בדיעבד את אישורו של הברון שאכן תומך הוא ברעיון. הוא יודע שאם דבר התרמית תתגלה בפני מוחמד עלי יהיה צפוי לגזר דין מוות. אך הלה סרב לעזור לזלמן בגסות ושלח לו איגרת האומרת שאם הוא רימה עליו לשאת בתוצאות מעשיו. ר' זלמן כבר חש את החבל מתהדק סביב צווארו. ואולם הוא התעשת ושלחת איגרת למקורב אחר של הברון.

לאחר זמן לא רב הגיעה אל זלמן הבשורה שהברון נתן את בירכתו ואף הסכים לתרום כסף לבניית חצר החורבה, בתנאי כמובן, שהמקום יקרא על שם אביו יעקב.

שמחתו של ר' זלמן צורף על כך היתה כפולה: ראשית לא הוציאוהו להורג ושנית - גם שם אביו היה יעקב.